<h1>רבינו ירוחם מישרים נכ"ד</h1>
<h2>דף כח:</h2>
ש"מ שנתן לשני בני אדם והעדים פסולים לאחד כל הצואה בטלה וכתב הראב"ד וכן פסקו ר"ח ורבינו יואל הלוי כי מאחר שבטלה מקצתה בטל' כולה מכות. ש"מ שצוה בפני מי שקרוב לו ורחוק מבניו ומת פסולה הצואה כך כתב רב אלפס ועוד כתב שכיב מרע שצוה לפני מי שקרוב לו ורחוק מבניו ומת אם כשרה הצואה אם לאו והשיב גאון דכשרה לאו דוקא הוא אלא פסולה היא סנהדרין.
<h2>דף כט:</h2>
אמר תנו מנה לפלוני נותנין לו ולא אמר אדם עשוי שלא להשביע את עצמו מאחר שאמר תנו ואפילו במלוה על פה כי היא נגבית מן היורשין ואם אמר מנה לפלוני בידי ולא אמר תנו נותנין כמו כן ודוקא שאמר אותו דרך הודאה כלומר שלא תבעו אדם אלא מעצמו אמר כך אין נותנין מאחר שלא אמר תנו דאדם עשוי שלא להשביע את בניו כלומר שלא יאמרו עשירי' הם וכן כתב רב אלפס. ועוד פשוט ואם אמר מנה לפלוני בידי ואמרו יתומים חזר ואמר לנו אבא שפרע פטורין ואם אמר תנו ואמרו שחזר ואמר פרוע הוא אין נאמנין פירוש וגובה בלא שבועה ונאמנין לומר פרענו כשאמר תנו אפילו הביא ראיה שהיה חייב לו שאי' לומ' שלא להשביע אמרו גטין. שכיב מרע שהודה כשתבעוהו כך וכך אני חייב לפלוני אין צריך לומר אתם עדי ולא כתובו פירוש אלא כל השומע הוי עד ולא אמרינן משטה היה שאין אד' משטה בשע' מיתה ואם לא תבעוהו אינו כלום כי אדם עשוי שלא להשביע בניו. ופי' הראב"ד דעדים כותבים שטר אפילו לא אמר להם כתובו דבשביל כובד החולי לא אמר כתובו. ולפי דבריו אחר שכתבו הוה ליה כמו מלוה בשט' ואין נאמנין לומ' פרענו סנהדרין. צוה מחמת מית' הריני חייב לפלוני כך וכך או הפקיד אצלי וחזר ואמר טעיתי נאמן מאמ' זה בשעת מיתה אבל לא בבריא גטין.
<h2>דף לד:</h2>
שלשה שנכנסו לבקר החולה וצוה בפניה' רצו כותבין דרך עדות או רצו עושין דין וכתבו התוספות ורש"י כי רצו עושין דין ר"ל בכל דבר שיסתפקו היורשין יכולין לפסוק פלוני יטול כך ופלוני יטול כך ואין לערער אחר דינם בשום ענין ולומר לבית דין הגדול או לב"ד חשוב שבעירי קא אזילנא וכל שכן אם צוה החולה בפי' שיבאו שם ג' וצהו בפניהם כי בודאי כוונתו היתה שיהיו דיינים אלמא אפילו נכנסו מעצמן לבקר הוו דיינין. וכל זה ביום אבל בלילה אפילו ג' כותבין ואין עושין דין ודוקא ג' אבל שנים כותבין ואין עושין דין והא דאמרינן רצו עושין דין דוקא במתנת ש"מ שאין בה קנין שיכול לחזור בו אין זה מושב בית דין ואין נעשים דיינין לא לאותו מושב ולא לאחר אותו מושב בתרא סנהדרין.
